זמן קריאה​

תרבות שימוש המסכים מציפה ילדים ומתבגרים בתוכן שהם לא מסוגלים לתפוס, לנתח ולהבין אותו. לכן, זקוקים למבוגר שיתווך להם את המידע, יסביר, יעבד בשבילם את מה שראו ושמעו.

להלן תוצאות מתוך מחקרי מוח רבים שבדקו את הקשר בין חשיפה למסכים בגילאים שונים (ילדות והתבגרות) על התפתחות מוחית קוגניטיבית וחברתית.

כאשר תינוק מגיע לעולם הוא נושם את נשימתו הראשונה, סופג באופן חושי צלילים, אור, מגע, ריח וטעם. תינוק תמיד נולד לתוך הקשר משפחתי- לסיפור משפחתי וזוגי וסופג וחווה קשר בין אישי מהרגע הראשון של חייו.

הגוף שלנו מבלי משים 'מדבר' לחצים שלנו, חרדות, כאבים נפשיים ואיזורים לא פתורים שלנו. כולנו רקמת גוף-נפש שההבחנה בין השניים לא ברורה והאחד משפיע על השני ובחזרה.

בתקופות של עומס ולחץ כשאנו במצב נפשי לא טוב החשיבה שלנו נפגעת. במצבים כאלו קשה לחשוב בבהירות- החשיבה כמו הופכת למעמיסה ובמקום לעזור לנו להתקדם ולהבין דברים, היא הופכת לחזרתית, מציפה ולא תמיד הגיונית.

תוך כדי הטיפול הפסיכודינמי המטופל מבין למה הוא פועל כפי שהוא פועל, מדוע הוא 'מקלקל' לעצמו, או 'תקוע' במצב מסוים, למה חוזרים לו שוב ושוב מצבי חרדה או עצב ועוד.

כולנו פוחדים או חרדים ממשהו מידי פעם, השאלה היא העוצמה של החרדה ותדירותה. פחדים בגיל ילדות הינם אוניברסאלים וחלק מהתפתחות נורמאלית ותקינה.