לעודד את הילדים
לשימוש מושכל במסכים
תרבות שימוש המסכים מציפה ילדים ומתבגרים בתוכן שהם לא מסוגלים לתפוס, לנתח ולהבין אותו. ילדים לא בשלים לעבד את כמות המידע העצומה שמציפה אותם. הם אינם מסוגלים להרכיב מכל המידע תמונה מובנת עם פשר ומשמעות.
הם זקוקים למבוגר שיתווך להם את המידע, יסביר, יעבד בשבילם את מה שראו ושמעו. אחרת הם ירכיבו את 'חלקי הפאזל' בצורה לא מותאמת.
כתוצאה מעודפות של זמן מסך נוצר מצב בו ילדים שנחשפים להכל מגיל צעיר ומאבדים את ילדותם. הם מפנימים שהעולם הוא מקום אלים, לא בטוח ומציף.
בפוסט הנוכחי לא נתמקד בבעיות ובסכנות החשיפה המוגברת למסכים, זה כבר מאוד מדובר וידוע. במקום זאת נתמקד בתפקיד ההורים לספק ולאפשר לילדיהם ילדות, להגן על תמימותם, למתוח עבורם קו ברור בין התנהגויות שמתאימות לגיל הילדות מול התנהגויות שמתאימות לגיל ההתבגרות.
החשיפה המוגברת למסכים דוחפת את הילדים מגיל צעיר (סביב גיל 10) לגיל ההתבגרות בטרם עת.
כשהורים ניגשים לענייני גבולות עם ילדיהם- ביחס למסכים, מיניות, שעות חזרה מבילוי ועוד, קיימות שתי גישות דומיננטיות:
- גישה שמרנית
- גישה מתירנית אופנתי
אולם שתי גישות אלו אינן רצויות. האידיאלי אך גם המסובך יותר הוא להיות באזור הביניים ולאפשר שיח מותאם בנושא.
איזה סוגי שיח קיימים עם הילדים על המסכים?
- שיח נמנע– כלומר, כאשר אין שיח. לא מדברים על נושאים מורכבים כמו מיניות, פורנוגרפיה, סמים, אלימות, אלכוהול, בריונות.. (ויצויין שאלו נושאים שהילדים מוצפים בהם כשהם נמצאים בתוך מרחבי האינטרנט). השתיקה מעבירה מסר לילד שההורה אינו יכול לעזור לו, ומפנה את הילד לספק את סקרנותו ואת שאלותיו למקום אחר.
- שיח סוגר– שיח שבו מתייחסים למיניות, מסכים, בריונות, מוות- כל נושא טעון כאל משהו אסור, מסוכן, חטא ומפחיד. אלו נושאים עליהם יש טאבו לדיבור ולחשיבה. המסרים מההורים לילדים הם: להתרחק ולהימנע מנושאים אלו. זהו שיח מקובל בבתים המחנכים לגישה שמרנית.
אנקדוטה- בראשית דרכו של פרויד הוא חקר את "ההיסטריה"- הוא פגש מטופלות רבות הסובלות משיתוק, עיוורון, תסמינים פיזיים חריפים ללא מקור אורגני ועוד. הוא גילה כי המקור לתסמינים פיזיים אלו ישב על קונפליקט נפשי ולא פתור. באותם הימים היה איסור לדבר על נושאים מיניים ופרויד חיבר בין רגשות אשמה, תשוקות ומשאלות לא מודעות שהן מיניות ואסורות לפי החברה לסימפטומים גופניים- היסטריים. כיום מסתכלים על הדברים קצת אחרת, ועדין רוב בני האדם סומטיים ברמה זו או אחרת והדיבור, המודעות וההבנה של האזורים הקונפליקטואלים באדם בהחלט עוזרת לו להיות יותר במגע עם עצמו ומפחיתה סימפטומים.
- שיח קונקרטי-רפואי- זהו שיח שבו מתייחסים לקורונה רק במונחים של בריאות והגיינה, כנ"ל לגבי מיניות. כלומר הדיאלוג על הנושא הטעון יהיה מאוד פונקציונלי. למשל הורים שבשיח על המסכים ישארו באזור של הגבלת תכנים וזמן שימוש. הם יתייחסו לקרינה שנפלטת ממסכים, לבעיות עיניים שזה מייצר.. ואולם, לא יתייחסו לדבר על התכנים הרגשיים, על הפוגענות והמורכבות בעניין על ערכים שנפגעים ועוד.
- שיח פרוץ ומציף- הורים שמתערבבים עם הנושא ומספרים יותר מידי על התנסויותיהם מול מוות, מיניות, חרדות שחוו ועוד. ההורים מספרים כדי לפרוק ופעמים רבות בתוכן שהם מספרים לא מותאם למה שהילדים מסוגלים או זקוקים לשמוע בגילם.
- שיח חודרני- הורה שרוצה לדעת כל פרט, התרחשות, רגש ומחשבה של הילד, מה הוא רואה במסכים, מי כתב לו מה.. ואין מידת פרטיות. יש חדירה תמידית של ההורה למרחב הפרטי של הילד וכאשר הילד יציב גבולות לשם פרטיות ומרחב, ההורה יפגע מבקשות אלו ויראה אותן כלא ליגיטימיות.
- שיח מאפשר- זהו השיח האידיאלי. יהיה בו קצת מכל דבר. קיימת התייחסות לגיל הילד, בשלותו, יכולותיו וצרכיו. לעיתים ההורה יגביל את הילד ויאמר משפטים כמו : "זה לא לגילך", לעתים יתן דוגמה לגבי איך הוא התנהל מול סיטואציה דומה, יהיו בשיח חלקים רפואיים או פונקציונליים כמו איך באים ילדים לעולם, מהי גסיסה, מה קורה לגוף בשעת חרדה ועוד, כלומר ההורה יספק מידע על הנושא ויעזור לילד לחשוב על זה בעצמו ועוד.
שיח כזה יאפשר לדבר על מה שמעסיק את הילד, זה שיח פותח, מתעניין ולא סוגר. כך הילד יוכל לחקור, לשאול לדעת על עצמו וסביבתו. חלק מהחקירה תעשה ביחד- ההורה והילד יקראו על כך בספר ביחד, ההורה יוכל לשתף את הילד שזה קצת מביך/מעציב/מכעיס אותו לדבר על זה אך חשוב שידברו.
בשיח כזה קיימת הקשבה אמיתית לילד. ההורים לא רק ידברו באופנים שונים: ינזפו, יבקרו ייחנכו, ירצו, ידגימו.. אלא יצליחו גם להתאפק ויקשיבו לדברי ילדם. לעיתים זו משימה מאוד מורכבת, בייחוד מול תכנים נפיצים ומסעירים (פגעו בילד שלי, הוא צפה בפורנו..) אך אם ההורה יגיב ויסגור את השיחה, הוא לא יוכל לקבל תמונה יותר שלמה, ולכן, חשוב שיצליח להתאפק, ולקחת את הזמן כדי לעכל ולשתף את ההורה השני ואם צריך להתייעץ ואז להגיב.