על היכולת לחשוב
בתקופות של עומס ולחץ כשאנו בחרדה רבה מידי או במצב נפשי לא טוב החשיבה שלנו נפגעת.
במצבים כאלו קשה לחשוב בבהירות, החשיבה כמו הופכת למעמיסה ומכבידה ובמקום לעזור לנו להתקדם ולהבין דברים, היא הופכת לעיתים לחזרתית, מציפה ולא תמיד הגיונית.
המוח שלנו תמיד 'מפטפט' בין אם זה בשינה דרך החלומות או בעירות- תמיד יש לו 'מה לומר'. בתקופות שיותר קשות לנו, הוא מפטפט ביתר אינטנסיביות והרבה פעמים לא מאפשר לנו לעבור לחשוב על נושאים אחרים. הוא כמו לופת אותנו בחרדות, או בנושא שאנו מודאגים לגביו ומייסר אותנו במחשבות אינסופיות שלא מתקדמות לשום מקום בנושא.
וילפרד ביון, פסיכואנליטיקאי בריטי (1897-1979) רשם רבות על התפתחות היכולת לחשוב. הוא דיבר על חשיבה רגשית, כלומר על היכולת להתבונן בעצמינו, ברגשותינו, מחשבותינו, להבין את המניעים שלנו, התנהגויותינו ועוד. הוא דיבר על כך שפעמים רבות, קשה לנו לפגוש את האמת הפנימית שלנו, משום שהיא כואבת, מעציבה ולא פשוטה 'לעיכול'. במצבים כאלו כאשר לא ניתן 'לפגוש' את האמת ישנה התקפה על חיבורים בחשיבה.
בטיפול פסיכודינמי המטפל ביחד עם המטופל מתבוננים וחווים התרחשויות בחיי המטופל והתרחשויות בטיפול. בהדרגה תוך פירושים, המטופל הופך ליותר מודע לעצמו. איזורים לא מודעים הופכים למודעים. למשל, הוא מבין מה 'מפעיל' אותו להתנהג בצורה מסוימת. תוך כדי הטיפול המטופל מפתח את היכולת שלו לחשוב. חשיבתו הרגשית על עצמו ועל סביבתו מתפתחת ומועשרת וזה משפיע לטובה על יחסיו עם סובביו ועל היחס שלו כלפי עצמו.
חשיבה רגשית תורמת לנו, בכך שהיא גורמת לנו לקבל תמונה יותר רחבה שלנו ועל סביבתינו. היא עוזרת לנו לדייק את מה שאנו צריכים, רוצים וזקוקים לו. החשיבה הרגשית יכולה לגרום לנו להתנהג בצורה אחרת ובמקום להגיב 'על אוטומט' והיא מקדמת ומצמיחה אותנו ואת נפשינו. לעומתה החשיבה שמבוססת על חרדה, היא חזרתית ומעגלית, מציפה ומייסרת.
אנשים רבים מנסים בכל כוחם 'להפסיק לחשוב' ו'להפטר מהמחשבות'.
אך לרוב זה לא מצליח וגם לא עוזר. כשהאדם 'מפסיק' לחשוב הוא מתקשה להתרכז ולזכור, הוא מתקשה לחשוב גם על דברים חיוביים.
בטיפולים שבקליניקת בי-תנועה, אנו עוזרים למטופל להמשיך לחשוב, משום שהוא זקוק "למכשיר החשיבה' שלו. אך עוזרים לו לפתח את החשיבה הרגשית. זהו תהליך ולוקח זמן, אך זו מתנה גדולה לחיים ובעלת השפעה על תחומי חיים רבים.